Biling-Show

תערוכת בילינג 2011

"אתה מצטרף לבילינג ?" הפתיע אותי סמואל לפני כחודש וחצי. "למה לא, נחשוב על זה" עניתי וככה, ללא הרבה הכנות מוקדמות החלטתי עם עצמי כי השנה אני נוסע לתערוכת LAND ROVER בבילינג אנגליה, שיתפתי את ארנון – שותפי לעבודה – שעליו יהא לשאת בנטל הסדנא בהעדרי, והוא נתן את ברכתו
יום שלישי 04:30 אני יוצא עם המונית מהבית, 05:15 מגיע לשדה, מבצעים צ'ק-אין לטיסה. אני מעמיד את המזוודה על המשקל וחושכות עיניי 39.5 ק"ג מראה המשקל ואני חושב לעצמי – מזל שלקחתי רק חלק מהמוצרים שלנו ולא את כולם. סמול-טוק קטן עם דיילת הקרקע ועברנו את המשוכה ללא תשלום על משקל עודף. ממשיכים לדיוטי פרי ובשעה 07:30 המטוס מנתק את גלגליו מקרקע מדינת ישראל ואנו באוויר – מבט חטוף מהחלון ואני רואה את אזה"ת יבנה מתחתי ואת הסדנא שהשארתי בידיו הנאמנות של ארנון. בשעה 1030 נוחתים בנמל התעופה לוטן שבאנגליה (12:30 שעון ישראל – הרי זזנו שעתיים אחורה בשעון). סמואל ואני מתיישבים ברכב השכור – מרצדס A-CLASS – – והצחוק מתחיל….. אני מזכיר לסמואל כי הוא נכנס לדלת הלא נכונה…… כולם נוסעים בכיוון ההפוך! זוכרים…. באנגליה נוהגים בצד השמאלי של הכביש. לאחר כמה מטרים של צחוק והבנת הנהיגה אנו יוצאים לאוטוסטרדה לכיוון פארק בילינג. התערוכה מתחילה רק עוד יומיים ואנחנו מחליטים לשרוף זמן. סמואל זוכר כי יש מלון קטן באזור הפארק ולידו מסעדה טובה, רק שאנו לא יודעים מה שם המלון ומה מיקומו. אנו עולים על ה M1 ומתחילים לנסוע. לאחר כמאה ק"מ וחמש שעות בירבור אנו מגיעים למלון, עושים צ'ק אין והולכים לאכול. מסעדת LITTLE BRITANIA שנמצאת על גדת נחל קטן מתגלה כמצוינת, האווירה פסטורלית, הבשר מתעכל והבירה האנגלית זורמת , החיים הטובים. קמים ביום רביעי, רק בצהריים מתחילים להתארגן לתערוכה, ולכן אנו חושבים מה לעשות…. "רוצה לנסוע לסדנא של BAWLER ?" זורק לי סמואל והעיניים שלי נפתחות " ברור" אני עונה ואז אכזבה – הם לא מקבלים אורחים מעכשיו לעכשיו. נכנסים לרכב ומתחילים לנסוע בין הכבישים והשדות הירוקים של אנגליה, פשוט תאווה לעיניים. בין לבין רואים משאיות של מציגים נוסעות לכיוון בילינג. בשעה 8:30 סמואל זורק רעיון "בוא ניסע למפעל של לנד רובר" ואני לא מהסס… הכנסת הכתובת ב GPS ואנו מתחילים מסע של 150 ק"מ לעיר SOLIHULL שבה ממוקם המפעל. אנו מגיעים למפעל בשעה 9:30 בבוקר וכמו שני ישראלים מתנפלים על פקידת הקבלה שלא מבינה מאיפה נפלנו עליה….. מתברר כי יש לקבוע תור כחצי שנה מראש לסיור אך אנו מתבשרים כי היות ואנו כבר שם אז יוכלו "לדחוף" אותנו לסיור של 13:00 אך לנו זה כבר מאוחר. אנו יוצאים משערי המפעל בבושת הפנים – לא נורא נתאם לשנה הבאה. אנו מגיעים חזרה לפארק בילינג ומתחילים לראות את ראשוני המציגים אשר מקימים את תצוגתם. פארק בילינג – פארק קמפינג בעל מדשאות רבות (בערך פי 10 מגני יהושע) ועוד מתחמים שלמים של קרוואנים קבועים מפוזרים פה ושם. בין לבין ישנם שבילי רכבים וערוצי נחלים זורמים להם, אני כמעט ודורס שיירת ברווזים שחוצה את הכביש. מחפשים את מתחם M19A שבו תמוקם התצוגה של טריפנט… איזה יופי, הכל מסומן בספריי על המדשאות. רחובות שלמים מצוירים על הדשא, השטח שלך מתחיל כאן ונגמר כאן – אין ויכוחים ואין מקום לטעויות (יש לנו עוד הרבה מה ללמוד מהם). כעבור כמה דקות אנו מוצאים את השטח שלנו, 150 מ"ר של דשא רק בשבילנו וכעבור כמה דקות מגיע הגרר של חברת JANSEN השותפים של סמואל. על הגרר מונח דיפנדר 110 מדוגם למשעי (העתק של הרכב של סמואל בארץ) ועוד ארגזים עם ציוד לתצוגה. אנו מקימים את האוהל הראשי, מקימים אוהלים לשינה – כן,כן, נסעתי עד אנגליה כדי לישון בשק שינה באוהל – ואז מגלים כי ההולנדים שכחו להביא רמפות כדי להדגים את יכולות קפיצי האוויר שברכב. חושבים מה לעשות ואז מחליטים…. אם אין רמפה להרים את הרכב אז נוריד אותו, מסמנים על הדשא את המקום המדויק וחופרים שני בורות גדולים לשני הגלגלים השמאליים, מעמידים את הרכב ומיישרים אותו, קפיצי האוויר עובדים יפה ואנו מוכנים לתצוגה. אני מוציא מהמזוודה מוצרים של ROCK SOLID ומתפעל – מוצרי הסדנא מוצגים בחו"ל – כבוד גדול. תוך כדי הקמת המתחם סמואל ואני שומעים רעש מוכר "לא יכול להיות" אני אומר ושנינו מתחילים לצחוק – נגמ"ש חולף על פנינו, כן זה בילינג, אני מבין, כאן אפילו נגמ"ש מקבל מספר אזרחי לנסיעה על הכביש. עוברות עוד כמה דקות ושתי משאיות נכנסות, הלשון שלי נופלת לריצפה, המשאיות הרשמיות של לנדרובר מגיעות עם המיצג שלהם – שלל רכבי לנדרובר עתיקים –אחד אפילו עם זחלים. ואני מתחיל להפנים – יש כאן הרבה לנדרובר ! קמים ליום חמישי – היום הראשון של התערוכה – אני מסתובב בין הדוכנים. מתחיל לצלם ולא מפסיק, עוד 90 ועוד ריינג' ועוד 110 יפה, לזה יש כלוב חיצוני ולהוא יש סט מגירות מדהים מאחור. אני פוגש את ג'ים מקבוצת גיגלפין הרשמית – אלופי קרואטיה טרופי לשנת 2011, ועד אנשים כאלו ואחרים שאנו רגילים רק לקרוא עליהם באינטרנט. אני כבר לא מדבר על הרכבים שלא מפסיקים לסובב לי את העיניים. תוך כדי, העיניים שלי פוגשות 110 לבן ומרופט שעליו מודבקים דגלים רבים, בחוצפה ישראלית אני ניגש לבחור ושואל מדוע אין לו דגל ישראל. הבחור, נפעם שאני ישראלי, מספר לי כי הוא מתגורר באנגליה ומנהל חברת הייטק בקהיר (מצרים). הבחור נוסע כל הדרך מאנגליה לקהיר עם רכבו – ככה הם רגילים לחיות. סמואל מפגיש ביני ובין ג'ון מארש הבעלים של חב' FOOTLOOS חברה המתמחה במסעות בעולם – EXPEDTION – ככה זה נקרא, מושג שאנו לא מכירים ולעולם לא נבין. אצלנו שלושה ימים במדבר ואנו סוחבים חצי בית ומתכוננים לכך שבועות, הם חוזרים משלושה חודשים באפריקה לשבוע של התערוכה ומשם ממשיכים לארבעה חודשים למונגוליה – אני עדיין לא מבין ממה הם חיים J. ישנם שטחים שלמים אשר מכילים חלקים משומשים מפירוק. ערימות של גגות, קירות אש שלמים ואפילו דיסקו אחד שוכב על צידו – מה לעשות אין ליפט וצריך לפרק את ת"ה שלו. ניתן למצוא כאן הכל מכל. ישן, חדש, משומש ועוד. מוצאי שבת ואנו מוזמנים כאורחים של כבוד לארוחת המנגל הרשמית של מועדון הקאמל טרופי. מה אני אגיד לכם, חבורה של אנשים שנוסעת במכוניות מרופטות, מחפשים בכל העולם חלקים מקוריים של הרכבים שלהם אבל גאים מאוד בבעלות על הרכב. כל רכב כאן השתתף במסע אחד או יותר והינו מקורי לחלוטין, אפילו הצבע לא שונה – הכל מקורי (כולל הקאנו שעל הגג). לכל מכונית סיפור משלה והבעלים הגאים ישמח לספר לכם אותו שוב ושוב. זהו, יותר מדי לנד רובר בשבילי, יום ראשון בבוקר סיבוב אחרון בין המציגים ואני נכנס לרכב. נוסע לנמל התעופה לוטן, מעמיס את המזוודה על המשקל ואכן כמו שחשבתי, רכשתי יותר מדי דברים 31 ק"ג של מוצרים חוזרים איתי הביתה – יותר מדי לנדרובר כבר אמרתי ? תודה לסמואל מחב' טריפטנט ולפטריק מחב' JANSEN שארחו אותי כל ימי התערוכה. תודה לאילן (אח של סמואל) שאירח אותי בקרוואן שלו, תודה לארנון שושני (שותפי לסדנא) שנשא בנטל כשאני כייפתי. אתם מוזמנים לצפות באלבום התמונות ולהנות. רפי

פבר 19, 2012 | קטגוריה: מאמרים | תגובות: אין